Project Details

ביאטריס (74) ומרטין (76) טלפלר ושלושת ילדיהם הבוגרים, מריה, דן ואריאל, מתגוררים במרכז ישראל. באמצע שנות השמונים הם עוזבים את ארגנטינה, מולדתם האהובה, עולים ומשתקעים בישראל. מריה ואריאל לוקחים בשנים האחרונות חלק במחאה החריפה נגד ראש הממשלה המואשם בשוחד, מרמה ובהפרת אמונים, וכן נגד הליכי החקיקה מעוררי המחלוקת שמובילות המפלגות האוחזות בשלטון בישראל. חלק אחר מבין בני המשפחה נואשים וחרדים כל כך מהמצב עד שהם שוקלים הגירה מישראל.
גם חבריהם מזה עשרות שנים, אופליה (76) והקטור (80) רויטמן, עולים עם ילדיהם מארגנטינה לישראל שלושה חודשים לאחר מכן. הם מתגוררים בקיבוץ ניר עוז וילדיהם, נטלי ופבלו גרים בסמוך, קרוב מאוד לגבול עזה, ובנם דמיאן מתגורר בדובאי. א' ופבלו הם חברים קרובים עוד מימי בית הספר היסודי. לשתי המשפחות יש זיכרונות כואבים מהשלטון הצבאי בארגנטינה, החירות וחופש הביטוי נרמסו שם באלימות ובעינויים, בחטיפות ובמעשי רצח המוניים.
מתוך השכול והאבל והתדהמה שנפלו על ישראל ב- 7 באוקטובר נופל אסון גם על משפחת רויטמן. יחד עם משפחות השבויים והחטופים הרבים מקהילת ניר עוז וישובי עוטף עזה, גם בני שתי המשפחות מצטרפים למאבק הנחוש והמותח של ילדי משפחת רויטמן, נטלי, דמאין ופבלו, למען שחרורה של אופליה, אם המשפחה, שחטופה בידי החמאס.
אירועי השביעי באוקטובר צרבו בבשרם של הישראלים טראומה קשה. בעקבות התוצאות החמורות של תקיפת הנגד של צה"ל בעזה, במטרה למגר סופית את שלטון החמאס ולשחרר את החטופים והשבויים, גוברים הקולות האנטישמיים בעולם. כעת לא נותר להם אלא לקחת חלק בבנייה מחדש את ישראל ובמאבק על דמותה, משום שאין להם לאן ללכת.
כל תוכניות המחאה וההגירה נגנזות. מריה ואריאל, שלאורך השנים האחרונות הפגינו כמעט בכל שבוע, חדלים מכך יחד עם מאות אלפי המוחים בישראל. ביום אחד קטלני במיוחד, תושבי ישראל מתאחדים והופכים לאחד. התמורות הפוליטיות והמשפטיות והמחאה נגדן, נדחקות הצידה, אך הפוליטיקה בישראל לא פוסקת ונמשכים תהליכי החקיקה. הוגי דעות ומנהיגי המחאה המובילים והמשתתפים בסרט חוזים לנו עתיד מר אם לא נתאושש מהר, אך כעת הם נדמו. שקמה ברסלר, אהוד ברק, אמיר השכל, אורלי בר לב, ישי הדס, אם הם מוזות, הן כעת שותקות.
ימי המלחמה והמאבק של בני המשפחות להשבתה של אופליה ושאר החטופים לישראל הם קשים גם משום שמתעוררת בישראל מחלוקת סביב סדרי העדיפויות של המלחמה. מבעד לסיפור המשפחות משתקפת ההתפרקות והבנייה מחדש של החברה בישראל, כשברקע צפים אצלם מחדש זיכרונות ההתמוטטות של ארגנטינה תחת הדיקטטורה. תיעדנו ארבע שנים של תהפוכות פוליטיות ומחאה גורפת נגד הממשלה בישראל ובעיקר נגד העומד בראשה, כשבהן המשפחות רואות כיצד המולדת החדשה של ילדיהן הופכת למדינה המדורגת גבוה מדי במדד השחיתות. מדינה מעוררת השראה בתקומתה ובפריחתה המהירה, שכעת פורחים בה ניצנים קיצוניים המאיימים על עצם קיומה כמדינה דמוקרטית.
כעת, המאבק על חייה של אופליה ועל קיומה של מדינת ישראל, צובעים את חייהם בצבעים של תקוות גדולות שצומחות מתוך שכול וחוסר ברירה. עבור ישראלים רבים מתחדד הערך של ישראל כמדינת העם היהודי ובימים קשים אלה הישראלים בונים ומתחילים את חייהם מחדש. לאחר כחמישים יום בשבי אופליה משתחררת יחד עם למעלה ממאה חטופים, בהסכם הפסקת אש וחילופי אסירים שנדמה כנס. משפחות החטופים מגבירות את המחאה בדרישה לתעדף את שחרור החטופים על פני חיסול החמאס. לאחר שחרורה של אופליה פבלו חוזר לעבד את מטע האבוקדו שלו, הוא ובני משפחתו הם משתתפים קבועים במחאה לשחרור החטופים.

מלחמת עזה פורצת בתאריך ה- 7 לאוקטובר ומנפצת את ה"קונספציה" הישראלית בחייה של משפחת רויטמן באופן אכזרי ביותר. שנים של הזנחה של הדרום והפריפריה בישראל, הן מהבחינה הביטחונית והן מבחינה כלכלית גובים מהם ומשכניהם מחיר כבד מאוד. בתוך כך ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם שחיתות שלטונית שנעשית בראש חוצות, ניהול ממשלתי כושל, שיח אלים ופילוג חברתי ופוליטי, ציבור גדל והולך של מוחים יוצא לרחובות, כל אלה דוחקים ישראלים רבים לחשוש מפני עתידם ובהם בני משפחת טלפלר.
כמו ישראלים רבים ביאטריס ומרטין טלפלר מוצאים את עצמם ביישורת האחרונה של חייהם כשהם חשים שהם על הטיטאניק ושהמים כבר מלחכים את רגליהם. שניהם בעשור השמיני של חייהם, בגיל הזה אנשים נעשים מפוכחים ומנוסים יותר. ילדיהם ונכדיהן כאן בישראל וכך גם מרכז חייהם ומקור פרנסתם, ואולם, שבעי קרבות הם שוקלים כעת לחיות את שנות חייהם הנותרות בשקט יחסי, בארגנטינה ואף טסים לשם בספטמבר 2023 על מנת לבחון זאת מקרוב. הם עדיין לא יודעים שבתוך חודשיים יבחר שם נשיא חדש, חאבייר מיליי, איש ימין קיצוני שישנה את פניה של ארגנטינה.
בשנים האחרונות מריה בתם, לוחמת על זכויות להט"בים, נאבקת נגד שלטון הימין שמאיים על זכויותיהם בישראל, דן בנם בוחן הגירה מישראל מזה זמן, יחד עם אשתו וילדיו, וא’ תומך ופעיל במחאה. הוא מתעד ושותף למחאה, ורואה שהמצב מחמיר כל כך עד שהממשלה מתעלמת מהסכנות המאיימות עליה מבחוץ. המוחים מאוגדים בקבוצות מחאה שונות, שמאיימות במיטוט צה"ל ובסרבנות לשירות, במיטוט הכלכלה ותעשיית ההייטק, הנושאת על כתפיה חלק ניכר מהתוצר הלאומי של ישראל, כל אלה קורים בפועל חודשים ספורים לאחר האיומים.
אירועי התופת של ה- 7 באוקטובר 2023 טורפים את הקלפים, מאששים את חרדות המוחים ומעצימים עוד יותר את מצוקתם של בני משפחת טלפלר ושל הישראלים כולם, יהודים ופלסטינאים כאחד. לפנות בוקר פורצת מלחמה אכזרית בגבול עזה עם סכנת התלקחות בגזרות נוספות שמשפיעה על חייהם באופן קטלני. כמו בתוכנית ריאליטי סנאף, מרותקים צופים רבים ברחבי העולם לאירועי הפלישה, הטבח, האונס, החטיפות, והביזה וההרס. היעדר התגובה המיידית של הישראלים בולט אל העין. הפולשים אינם מבחינים בין הישראלים היהודים, הערבים והעובדים הזרים, בעיני החמאס כל מי שחי בישראל הוא אויב.
כשמתגלה שאופליה רויטמן נעדרת, בני משפחת טלפלר מצטרפים לילדיהם ולבן זוגה הקטור בן השמונים, למאבק למען איתורה. לא ידוע עדיין במי מן הנעדרים מחזיק החמאס, יש למעלה מ- 1200 הרוגים ועוד עשרות נעדרים וגופות שטרם זוהו. המערכת הצבאית ומערכות המודיעין הישראליות קרסו ביום הזה, ובתוך הכאוס החמאס חוגג את ניצחונו האכזרי והמפתיע מול מעצמה צבאית אזורית, ומביא חורבן מוחלט על עצמו ועל תושבי עזה. א' ופבלו מבקרים בבית הוריו החרב בניר עוז ימים ספורים לאחר הפלישה הרצחנית מעזה, החורבן בישוב הריק מאדם שובר את הלב, המראות בבית ההורים מטרידים מאוד, כשהם מוצאים חורי ירי בדלת הממד ועקבות דם רב שניגר בפתחו.
ישראל מגייסת מאות אלפי חיילי מילואים, ומפנה עשרות ומאות אלפים מבתיהם בגבול הדרום והצפון ובהם כל בני משפחת רויטמן. הנשיא ביידן מתגייס לטובת הגנת ישראל ושולח למזרח התיכון שתי נושאות מטוסים, אימפריות צבאיות נוספות מגיבות באופן דומה גם מהעבר השני. בישראל ובעולם פורצת מחאה שנועדה להפעיל לחץ לטובת שחרור החטופים. לצדה מתחילים ניצנים של מחאה בישראל הקוראת להתפטרות מיידית של כל האחראים למחדל הקטלני, אך היא נמוגה מיד בלחץ מטה משפחות החטופים. ישראל תוקפת בעזה בעוצמה רבה, הורסת את מרבית בתיה והופכת את רוב תושביה לפליטים. הארטילריה נגד ישראל מצטמצמת אך נמשכת לצד היתקלויות מצומצמות בגבול לבנון.
המערכת הצבאית התאוששה מיד אך מערכות הממשל התומכות באזרחים אינן מתפקדות. משפחות התפרקו במוות או בחטיפה של יקיריהן, קהילות שלמות מתפוררות. בהיעדר תמיכה, גופי המחאה הבולטים בישראל נוטלים את תפקיד הממשלה ומובילים את שירותי התמיכה לחבלי ארץ שלמים שמערכותיהם קרסו. תחת אש טילים ופגזים, מסייעים אזרחים אחרים לתושבי הישובים בגבול עזה לעבור למקומות בטוחים יותר.
בני שתי המשפחות מכפר סבא ומניר עוז שהוחרבה, עושים רבות למען איתורה של אופליה. שרידים מדמה נמצאו בפתח החדר המוגן והם מצפים לרע מכל. הקטור, בן הזוג שלה מזה 65 שנים, היה מאושפז בבית חולים וכך ניצלו חייו. כשהוא שבור לחלוטין, הוא נזכר בחטיפות הטראומטיות של חבריהם בארגנטינה. כאז גם כעת, חברים ושכנים רבים נוספים הם קורבנות הרוגים, חטופים או נעדרים. כרבע תושבי ניר עוז נהרגו או נחטפו במתקפה על הקיבוץ.
מחאה עזה גואה בישראל, מתארגן קמפיין ענק ומאורגן לשחרור החטופים בעזה. פבלו ונטלי ואחיהם דמיאן פועלים כל אחד בדרכו לטובת אימם. א’ מסייע לשניהם ומצלם איתם סרטונים שמשודרים בגופי שידור בינלאומיים במטרה לקדם את שחרורה ואת שחרור החטופים בכלל. ישראל תוקפת בעזה בעוצמה בלתי צפויה ומעוררת מחלוקת שמזכירה שבישראל יש שלטון שיש לו העדפות שונות מאלה של רוב בני משפחות החטופים.
כעת כבר ידוע כי הממשלה והעומד בראשה קיבלו התרעות רבות על הפלישה של החמאס. גם התצפיתניות שזה תפקידן, צפו והתריעו פעם אחר פעם ורבות מהן שילמו על ההתעלמות מהן בחייהן. המחדל הישראלי הוא עמוק אך בעת המלחמה נמנעים כמעט לחלוטין ממחאה, אבל ניכר כי רוחשת מתחת פעילות נמרצת שממתינה לשעת כושר. בני שתי המשפחות מגיעים לעצרות המחאה בכיכר החטופים במוזיאון ישראל, בדרישה לשחרור החטופים.
בני המשפחות השתתפו בעבר במחאה נגד השלטון הדיקטטורי בארגנטינה עד שברחו ממנה מחשש לחייהם. א' לקח חלק פעיל ומסוכן במחאה שם כבר כנער, אופליה ניהלה אז בית ספר ליברלי וקיבלה איומים על חייה, אלה אילצו אותם להגר לישראל. ב- 4 השנים האחרונות חלקם לוקח חלק במחאה, תחילה הם מפגינים נגד השחיתות ולאחר מכן נגד האפשרות של הידרדרות ישראל לכדי דיקטטורה. כעת גוברים הקולות המותחים ביקורת על הזנחת גבול עזה לטובת ההגנה על ההתנחלויות בעקבות שינוי בסדרי העדיפויות, הם רואים בממשלה הימין החדשה אחראית לאירועי הדמים וקוראים להתפטרות ממשלת ישראל. זה המשכה של המחאה בשנים האחרונות, הם חשים שהכתובת היתה על הקיר וכעת הישראלים והפלסטינים משלמים במחיר דמים גבוה יותר מאי פעם.
ביאטריס וא’ מלווים את פבלו למפגש ראשון של שר הבטחון עם בני משפחות החטופים. בחמ"ל המחאה למען שחרור החטופים מול משרד הביטחון בקריה בתל אביב ביאטריס נשברת לנוכח המפגש עם בני המשפחות שקרוביהם נמצאים בידי החמאס, לבה נשבר כשהיא מבינה שאופליה חברתה הטובה אולי לא תשוב לעולם. היא נזכרת בדיקטטורה בארגנטינה, ובאופן שבוא נחטפו ועונו אזרחים תמימים, ונעלמו ולא שבו עד היום.
פבלו מקבל אישור רשמי לכך שאופליה חטופה בעזה, השמחה על כך שהיא חיה מעורבת בחשש גדול מפני תנאי כליאתה בעזה. הקטור כותב לה בכל יום מכתבים מבית החולים, החטיפה שלה מעוררת אצלו טראומה ישנה של חטיפות ומעשי רצח בידי השלטון הצבאי בארגנטינה, שלטון החמאס הוא תמונת המראה של שלטון רצחני ואלים כלפי אזרחיו. בישראל המצב רחוק מלהיות דומה, אבל ניכרים כאן ניצנים דומים של תחילת דיקטטורה. בישראל לא מתגבש קונצנזוס סביב העדפה של שחרור החטופים, ההתקפה בעזה ומיטוט שלטון החמאס חשובים יותר בעיני הממשלה. מטה החטופים יוזם קמפיינים רבים לקידום שחרור החטופים, ובתוך כך מגיעה נטלי בתה של אופליה לניר עוז. היא מציבה על כסאות חדר האוכל הריקים בקיבוץ את תמונותיהם של כל חטופי הקיבוץ, ומסמנת את תיבות הדואר במדבקות המראות מי נרצח, מי נעדר ומי עדיין חטוף בעזה, וביניהם האמא שלה. המיצב שלה מעורר תשומת לב בינלאומית ומשודר בכלי התקשורת.
ישראל כבר איננה המקלט הבטוח ליהודים, וזה משפיע על בני המשפחות. בלחץ הצבאי הכבד על עזה ובלחץ מדינות זרות נחתם בין ישראל לחמאס הסכם הפסקת אש, חטופים ישראלים משתחררים מעזה ובתמורה משוחררים מבתי הכלא בישראל אסירים שהורשעו בטרור. בינתיים מדובר בשחרור של נשים וילדים משני הצדדים, ומתעוררת תקווה לשחרור אופליה. המחאה הסוערת בישראל מתרכזת בהפסקת ההתקפות בעזה לטובת שחרור החטופים. נדמה שחייהם של כל הישראלים, כמו חיי שתי המשפחות, עשו ריסטארט ולא לטובת ריענון. החרדה מפני הבאות מעמיקה כעת עוד יותר. ביאטריס שחשה עד כה מוגנת תחת דגל ישראל חוששת לחייהם. התרגלנו ל"סכסוך" ול"קרע בעם" עד ששכחנו שאנחנו במצב קבוע של מלחמה אכזרית ומדממת המאיימת על קיומה של ישראל. המחנה הממלכתי ובראשם גנץ ואייזנקוט מצטרפים לממשלה, שניהם גנרלים בכירים ולכאורה מתגבשת כעת אחדות גורל שמקרבת בין המחנות הישראלים.
המחשבה שארגנטינה שממנה הם ברחו הפכה לאופציה טובה יותר מישראל מערערת את ביאטריס ומרטין. הזיכרונות המרים משם מעולם לא נמחו מלבם, והסיפורים שצפים מן העבר הם מסמרי שיער. בעודם חולמים על חיים חדשים הרחק מהמזרח התיכון שמבעיר את האדמה מתחת לרגליהם, הנשיא הנבחר מיליי מבטל את כל תקציבי התרבות לאחר שערך פיחות של 50% בשער המטבע המקומי, פעולה שמורידה 50% מתושבי ארגנטינה אל מתחת לקו העוני, בשעה שבישראל "רק" 21% מצויים מתחת לקו העוני.
גם ישראל נדמית כעת בעיניהם כדמוקרטיה המצויה תחת מתקפה המאיימת על קיומה מבפנים. א’ שיש לו ילדים משתי נשים המתגוררות בישראל מבין שהתא המשפחתי הגרעיני שלו עשוי להתפרק בעקבות המצב, ההשפעה של השלטון בישראל פוגעת בו באופן אישי. מפגש מטלטל עם חבר המשפחה לאונרדו שמתגורר בישראל מאיר את עיניו, לוחם גרילה שלחם נגד השלטון בארגנטינה באמצעי טרור. תגובת הנגד הקטלנית שלו למעשי החטיפות והרצח בידי השלטון הצבאי רק הקטינה אז את תמיכת הציבור בצדקת המוחים האלימים כמותו.
ישראל מחריבה חלק ניכר מהחלק הצפוני בעזה, וממתינה עם הכניסה הקרקעית בתוך כדי שהיא מקדמת את שחרור החטופים. בישראל גוברים מחדש קולות המחאה הקוראים להתפטרותו של נתניהו, למרות שהתותחים רועמים המוזות כבר לא שותקות, ומעט מוחים שלא מוכנים להמתין לסוף המלחמה יוצאים לרחובות.
כילד א’ גדל תחת שלטון של דיקטטורה אכזרית, צבאית וטוטליטרית שמשכה בחוטי המציאות של חיי האזרחים. תקופה מסוכנת מאין כמותה שחישלה אותו להמשך חייו. מוזר לחשוב שהתקופה הטובה בחייו, הייתה דווקא ילדותו. הוא זוכר היטב כיצד הוריו שרפו ספרים ליברליים באמבטיה מחשש שצבא השלטון ימצא אותם. הוא חושש כי חיי הילדות התמימים של ילדיו נגזלת מהם כעת תחת שלטון הממשלה הקיימת והמלחמה. ניצולי עוטף עזה כבר מתגעגעים לימי התום שהיו להם ביישובי הספר הריקים כעת, ימים שאולי לא ישובו יותר לעולם.
בן דודה של אופליה, הרנן פלר, הוא שדרן ספורט ידוע בארגנטינה שמצטרף באופן פומבי למאבק למען שחרורה. אט אט משתחררים החטופים ואופליה אינה ביניהם, בשביל הקטור היא כלואה בידי החמאס כמו שבני משפחתו וחבריו היו כלואים בידי השלטון הצבאי בארגנטינה. איש לא העלה על דעתו את התופת הטראגית שאירעה כעת בחייהם, שקשה כעת להעריך את שיעורה ואת השלכותיה על חיי הישראלים והעזתים. במציאות החדשה שנוצרה, הישראלים מנחמים קרובים וחברים שנרצחו, לאחר שבתיהם וישוביהם הוחרבו והתרוקנו מאדם ומחיים.
נדמה שבישראל מתעצבת כעת ארץ חדשה. אנחנו מלווים את בני משפחת רויטמן עד שאופלי חוזרת הביתה בשלום בסבב השחרור הלפני אחרון שאחריו מופרת הפסקת האש על ידי החמאס והמלחמה נפתחת מחדש. זה מפגש שקשה לתאר אותו במילים. המלחמה מתחדשת, המאבק נגדה מתחזק בעולם וגם בישראל, רבים מאלה שתמכו בישראל מבקרים את התגובה החריפה שלה נגד עזה. אופליה מאוששת ומתחזקת, יחד עם פבלו ונטלי היא פועלת למען שחרור יתרת החטופים. בישראל מתחילים לגבור הקולות נגד ממשלת המחדש ומתחילים לבנות מחדש את ישובי העוטף הריקים מאדם. משפחות טלפלר ורויטמן מנסים למצוא את מקומם בתוך המצב החדש.
המו"מ האכזרי לשחרור יתרת החטופים בעזה נמשך כשבמקביל ישראל תוקפת את צפון עזה ללא הרף. לאחר שישראל הרסה את הפרלמנט והאוניברסיטה של החמאס, היא הורסת גם את בתי חולים ובתי ספר ומוכיחה שגם בהם התרחשה פעילות טרור נרחבת. כעת מודיעה ישראל לתושבי השכונות הדרומיות להתפנות מבתיהם.
חלק מבני משפחות החטופים ששוחררו אינם מרפים, וממשיכים במאבק שלמען שחרור שאר החטופים, וכך גם אופליה ומשפחות רויטמן וטלפלר. הם משתתפים בקמפיין לשכנוע ממשלת ישראל ומנהיגי העולם החופשי, לפעול למען שחרור של החטופים. תנאי השבי שעליהם מעידה אופליה וניצולים אחרים הם משפילים ומסכני חיים. חוסר האונים של המשפחות הוא בלתי נסבל, ישראל מנסה לכפות על החמאס לשחרר את החטופים בלחץ אש הקרב.
ככל שמתקדמת המלחמה, עזה מתגלה כעיר רקובה, שאזרחיה הרבים עברו שטיפת מוח נגד ישראל והישראלים ובתיה הם מסתור למנהרות ולכלי נשק, למערכות ארטילריה ורקטות שמופעלת נגד ישראל. פשעי השנאה נגד הישראלים ובעיקר נגד הישראליות מתגלים, והזוועות גדולות מנשוא. תכני סרטי הזוועות לא יראו בסרט הזה, אלא רק תגובות הבחילה והכעס של הצופים בהם. גם ארגוני הנשים ברחבי העולם שהפנו גב לישראל, מתחילים כעת להבין את תהומות הרוע שהחמאס הגיע אליהם, ובתוך כך הפעולות האנטישמיות ברחבי העולם גוברות.
בני משפחת טלפלר נזכרים בבריחה הגדולה מארגנטינה המדממת שלא השתקמה מאז עד היום, הם חוששים שגם ישראל בדרך לקריסה חברתית וכלכלית, לאחר שעסקי א' ואביו מתקשים להתאושש תחת המלחמה. עולים רבים מארגנטינה ומדרום אמריקה השתקעו באחד האזורים היפים בישראל – עוטף עזה. אלה הם שנות השמונים ודבר לא מבשר להם אז על עליית החמאס בעזה ועל עשרות אלפי רקטות שיוטלו נגדם בהסכמה שקטה של ישראל. זו בעיקרה קהילה ליברלית ורודפת שלום, התומכים בזכות של הפלסטינים להגשמה עצמית ומדינית. הגבול השקט של עזה שבאותם ימים היה פתוח למעבר ישראלים, מתחמם ולא מפסיק לאיים על חייהם, לאחר ה- 7 באוקטובר, רבים מהם, שתמכו בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, איבדו את האמון באפשרות של שלום.
הקטור ואופליה לא שבו לביתם בניר עוז, לאחר שאופליה מסרבת לשוב ולחיות שם, לאחר עשרות שנים של זוגיות גובר המתח ביניהם. נטלי ופבלו חוזרים לבקשת אופליה אל הבית, כדי לאסוף ממנו אלבומי תמונות, כאקט אחרון של פרידה ממנו. לאחר שסירבה לבקר בביתה הנטוש בניר עוז, חוזרת לשם אופליה בחשש גדול, רק כדי לפגוש את נשיא ארגנטינה החדש ונשיא ישראל המגיעים לשם, במטרה לבקש מהם להתגייס למען שחרור החטופים.
חיי בני משפחותיהם מתאזנים אט, כמו רבים מהישראלים שמנסים למצוא כעת דרך שפויה להתקיים בתוך המציאות האלימה שנכפתה עליהם. ילדי משפחת רויטמן חוזרים לבתיהם, פבלו חוזר לעבד את מטעי האבוקדו שלו שאותם נטש עם פרוץ המלחמה. אם עד עכשיו הייתה להם התלבטות היכן להמשיך לחיות בשלום את יתרת שנות חייהם, הרי שכעת נוסף גם איום חדש וגדול, שבאופן מוזר ואולי גם הגיוני הוא גם טומן בתוכו הבטחה לחיים חדשים. מה עוד שהשלטון החדש בארגנטינה מטריד אותם מאוד. גם שם, כמו במדינות אחרות באירופה, מתחזק הימין הפופוליסטי, שעשוי לדרדר עוד יותר את הכלכלה של המדינה שגם ככה בקושי מחזיקה מעמד.
התקשורת מדווחת פחות ופחות אודות המלחמה בעזה, נדמה שישראל חוזרת לחיים נורמליים למרות ש- 134 ישראלים עדיין חטופים בעזה. המחאה נגד ממשלת ישראל גוברת אט בשבועות האחרונים, מכתזיות וסוסים שבים לרחובות שנחסמים על ידי המוחים. עם תום המלחמה תוקם כאן ועדת חקירה שתאלץ בעלי תפקידים בכירים רבים להתפטר או אפילו להיכלא. עד אז פועלות מספר קבוצות במתכונת של ועדות חקירה אזרחיות.
בשנים האחרונות המרקם החברתי והפוליטי בישראל מאיים להתפורר ולקרוס, לאחר 4 מערכות בחירות בתוך ארבע שנים. שגרת החיים החדשה של הישראלים בחודשים הקרובים הבאים, אם אפשר לקרוא לכך שגרה, תשמש פריזמה חדה ומזוקקת למתרחש בישראל בעת ההיסטורית הזו. כבר יותר מדי שנים שישראלים ופלסטינים משלמים מחיר דמים, דורות שנהרגים לשווא. דווקא המלחמה דוחה את הקץ והם מאמינים שהיא מתארכת במכוון משום שהיא משרתת את מי שנמנע מביקורת, המדודה ומוגבלת מאוד בזמן המלחמה.
המלחמה ממשיכה לגבות מחיר דמים כבד משני הצדדים, ישראל מתחילה לשקם את יישובי הגבול שהוחרבו בתקווה לאכלוסם מחדש. ברבות האיומים כנגד יהודים ברחבי העולם, ועם הביקורת הגדולה שישראל סופגת נגד המתקפה הטוטאלית על החמאס בעזה, גיבורי הסרט מעדיפים להם להישאר במולדת החדשה, ישראל, ולהתחיל כאן התחלה חדשה. בינתיים הם בוחרים לקחת חלק במאבק על דמותה וערכיה של ישראל, וממשיכים לקחת חלק במאבק למען שחרור החטופים והשבויים בעזה.