Project Details

סיפור הפריחה המאוחרת של מוריס אל מדיוני הוא מסע אישי שפורץ גבולות בין תרבויות, של פסנתרן וירטואוז שזכה להכרה בינלאומית בגיל 79. מוסיקאי-על שמנגן את צלילי המוסיקה ואת פעמי הגלות וההיסטוריה של מאה השנים האחרונות. מאז ימי ילדותו באוראן שבאלג'יר ועד לימים אלה, מוריס היה כמו זיקית מוסיקלית, מאמץ את המנגינות החדשות שהוא פוגש בדרכי חייו ומעניק להן פרשנות מוסיקלית ייחודית משלו. מבלי לאבד את זהותו שלו, הוא יוצר מוסיקה שמחברת בין עמים ותרבויות, בין אנשים ומקומות. לימים חשש שיצירתו תאבד, עד שהפך לסמל של רב תרבותיות שבנה בצלילים גשרים שמקרבים בין אנשים ותרבויות, בין שפות ומקומות.



מוריס אל מדיוני היה רק בן 11 כשפרצה מלחמת עולם השנייה. כמו אבות אבותיו מזה דורי דורות הוא מתגורר אז ברובע היהודי של עיר החוף אוראן באלג'יריה. בהיותו בן חמש מתבצע פוגרום שבו נרצחים כשלושים מיהודי קונסטנטין, אירוע קיצון שמעיד על שגרת האנטישמיות בחייו. אביו נפטר ארבע שנים קודם לכן ואמו נאבקת כמיטב יכולתה כדי לפרנס את ארבעת ילדיה.
מסלול חייו של מוריס משתנה כשאחיו הגדול, אלכסנדר, רוכש עבורו פסנתר ישן בשוק הפשפשים. מוריס דבק בפסנתר מהרגע שקיבל אותו, בתוך מספר ימים מאז שהוא מתחיל לנגן, מוריס מסוגל כבר לנגן את להיטי השאנסונים הפופולריים בשל השלטון הצרפתי באלג'יריה, השירים של טינו רוסי, צ'ארלס טרנט, מוריס שבלייה ואחרים. המתנה שאחיו מעניק לו תשלח את מוריס למסע מוסיקלי רב תרבותי שבשיאו, כשבעים שנה מאוחר יותר, הוא יופיע על במות חשובות ברחבי העולם יזכה בפרס היוקרתי ביותר של מוסיקת עולם, The BBC world Music Award, בקטגוריה Cross Cultures.

כילד, תחת שלטון וישי האנטישמי, הקהילה היהודית מותקפת על ידי שכניהם המוסלמים, לאחר שמעמדם יורד גם בעיני הצרפתים. במהלך מלחמת העולם השנייה בוטלו רוב זכויותיהם של יהודי אלג'יריה, אזרחותם הצרפתית נשללת מהם כשבעים שנה לאחר שניתנה להם בצו כרמייה. בשמיני בנובמבר 1942 מושלם "מבצע לפיד" וכוחות בנות הברית נוחתים בצפון אפריקה, חייו של מוריס משתנים ביום אחד והוא נולד מחדש. הוא לומד לנגן ג'אז, ביבופ, רומבה ובוגי ווגי בברים של החיילים האמריקאים ששחררו את אלג'יריה ואת אפריקה כולה מאימת הנאצים. הוא מנגן בשביל מעט כסף, סוכר, קמח, מלח ותרופות, סוחר במוסיקה שלו ומכלכל את בני משפחתו כשהוא בן 14. בין היהודים שמובלים למחנות ההשמדה נמצא גם מסעוד אל מדיוני, דודו האהוב של מוריס, בעל בית הקפה באוראן שבו התרוצץ מוריס כילד.

בתום המלחמה מוריס לומד ועובד כחייט ובתוך כך הופך לפסנתרן פופולרי, הוא מוזמן להופיע בבית האופרה באוראן, כיהודי יחיד בין מוסלמים. הוא מופיע באולמות יחד עם אמנים יהודים ומוסלמים ידועים, מתוודע ושולט במוסיקת השעבי, מוסיקה אנדלוסית וראי. הצרפתים והיהודים מגורשים מאלג'יריה בשנת 1962 במלחמת האזרחים. מוריס מהגר עם משפחתו לישראל אך לאחר חודשים הוא מבין שהוא איננו יכול לכלכל כאן את משפחתו ומהגר לפריז. הוא עובד קשה ומתפרנס כעובד ברכבת ומתחיל לבלוט שם מבחינה מוסיקלית. המוסיקאים הגדולים שהוא מנגן איתם מזדקנים ופורשים, הקריירה של מוריס דועכת והמוסיקה שלו דוממת למשך כמעט שלושה עשורים. הוא עובר למארסיי כחייט וכשותף בעסקי טקסטיל עם אחיו.
מוריס מלחין ומשורר ומנגן באירועים, עד שהוא מוזמן להופיע יחד עם האמנים הגדולים של התקופה לין מונטי, לילי בוניש ואחרים. באותה עת הוא מתגלה על ידי "פיראנה", הלייבל הגדול ביותר למוסיקת עולם באירופה. הם מקליטים עבורו אלבום סולו שפותח עבורו את אולמות גדולים ברחבי העולם. גל של מוסיקת עולם סוחף את העולם ומוריס פורח מחדש בגיל 79 ומגיע לשיא הקריירה שלו.
לפני כעשור מוריס מהגר לישראל, פה מתגוררים כבר ילדיו. לפני כשנה התאלמן מאשתו ז'ולייט והוא גר בדיור מוגן בהרצליה. הוא זוכה להערכה מקהילת הג'אז ומוזיקת העולם המקומית ומופיע עם רבים, אתי אנקרי, קובי אוז, דיוויד ברוזה, שלמה גרוניך, שי צברי, נטע אלקיים ועוד. בעודו זוכה למופע מחווה בפסטיבל ישראל בהגיעו לגיל כ- 90, הוא עדיין נאבק על מקומו בפסטיבל הפסנתר המקומי ומסורב.

יהודי אלג'יריה רבים מיהודי מרוקו ואלג'יריה הגיעו אליהן לאחר גירוש ספרד, מצטרפים לקהילות שהגיעו לשם בתקופה הרומית לאחר חורבן בית ראשון. כאשר ניסו המוסלמים לפלוש לאלג'יריה במאה ה-7, בלמו אותם כוחות ברברים יהודים שבראשם עמדה המלכה אל-קהינה. בשנת 1492 הגיעו לאלג'יריה פליטים יהודים מגירוש ספרד, ובמאה ה-17 וה- 18 הגיעו צאצאיהם של אנוסים מאיטליה. בשנת 1830, כמאה שנים לפני לידתו של אל מדיוני, מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-5 ביולי 1830 אך התנגדותם העיקשת של האוכלוסייה המקומית האטה את הכיבוש, ורק בתחילת המאה ה-20 נפלה אלג'יריה בידי הכובשים הצרפתים. הפולשים הצרפתים הפכו את אלג'יריה לחלק אינטגרלי מארץ האם הצרפתית ועשרות אלפי מתיישבים מאירופה התיישבו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופאי והיהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית, קיבלו יחס של אזרחים עם ייצוג בפרלמנט. לעומת זאת, היחס לערבים ולברברים היה מפלה והם היו נתונים למשטר דמוי אפרטהייד.
בשנת 1870 קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית, אך הם חווים אנטישמיות הן משכניהם האלג'ירים והן מהצרפתים. פה ושם יש פוגרומים ורדיפות אבל החיים המשותפים נמשכים כשגרה. בזמן מלחמת העולם השנייה בוטלו כל זכויותיהם ואזרחותם הצרפתית נשללה מהם. באותה תקופה משטר וישי רדף את כל 117,000 יהודי אלג'יריה, הם חווים רעב ורדיפה עד כדי סכנת חיים. בשנת 1954 פתחה החזית לשחרור לאומי (FLN) במלחמת גרילה נגד הצרפתים, וכך החלה מלחמת העצמאות של אלג'יריה. אחרי כשמונה שנים, בשנת 1962, הצליחו הלוחמים לגרש את הצרפתים. עם נסיגת הצבא הצרפתי מאלג'יריה, ברחו רוב המתיישבים חזרה לצרפת. בזמן מלחמת של אלג'יריה על עצמאותה (מלחמת אלג'יריה) סבלו היהודים שם מאוד ועם סיומה גורשו ממנה כ- 130,000 יהודים, רובם לישראל ולצרפת. כיום יש כ- 200 יהודים בלבד המתגוררים באלג'יריה ורק יהודים בודדים רשאים ומבקרים בה.